שר המשפטים אמיר אוחנה: "הבוקר הבאתי לפני הממשלה את הצעת חוק המצלמות, שמטרתה לאפשר פיקוח על עמדות ההצבעה וספירת הקולות, כך שתוצאות הבחירות תשקפנה נאמנה את דין הבוחר – ואותו בלבד".
לאחר מערכת הבחירות האחרונה לא התאפשרה הקמת ממשלה על חודם של קולות מעטים מאוד, ובצירוף הטענות שעלו לחשד כבד לזיופים בחלק מהקלפיות, ייתכן מאוד שאילו היו מצלמות – הייתה נמנעת סאגת הבחירות.
המצלמות לא משנות את כללי המשחק ממש כפי שמצלמות המהירות לא משנות את כללי התנועה: הם מאפשרות לפקח עליהם.
"אני מכבד את היועץ המשפטי לממשלה – אבל לא השתכנעתי מנימוקיו, כמו גם של יתר הגורמים המשפטיים, כי אין להביא את החוק להכרעת הכנסת".
"טענתנו היא שלא היה כלל צורך בחוק: ומה שהמפקח תופס בחושיו, רואה בעיניו או שומע באוזניו – הוא רשאי לתעד לא רק במאגר הזיכרון האנושי, אלא גם במאגר זיכרון דיגיטלי, הנוטה פחות לבעיות זיכרון, שכחה ומניפולציות".
"אך משקבעו הגורמים המשפטיים כי יש צורך בחקיקה: הנה הבאנו את החקיקה, והייתי מצפה דווקא מהגורמים האמונים על טוהר הבחירות לדרוש אותה ולתמוך בה".
"לא שמעתי נימוק מהותי רציני אחד נגד הצעת החוק הזו, שהציבור – אתם – תומכים בה ומבינים אותה".
"אני שואל אתכם: איך אפשר, בעידן הזה בו יש מצלמות כמעט בכל רחוב, מוסד, בית ספר, פיצוציה – להתנגד למצלמות במקום החשוב ביותר – המקום בו נקבעות תוצאות הבחירות – לב הדמוקרטיה, תוך שחשאיות הבחירות נשמרת כמובן והפרטיות מאחורי הפרגוד היא מלאה?"
"החוק הזה בא לטפל באנדרלמוסיה ובאי הסדר – השוררים כעת.
הותרת המצב הקיים היא המחדל הדמוקרטי הגדול.
ואם לא עכשיו, לפני הבחירות, אימתי?"
"הצבענו בממשלה בעד ההצעה חרף עמדתו המתנגדת של היועץ המשפטי לממשלה משום שלאחריות המוטלת על כתפינו, ולא על כתפיו, נלווית גם אחריות – להגשים את ריבונות הציבור באמצעות נבחריו".
"הממשלה – תפקידה למשול, וכך נמשיך לעשות".
